<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ג פ"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצות עשה מן התורה להשבית חמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. מפי השמועה למדו שראשון זה הוא יום י"ד וראיה לדבר זה מה שכתוב בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים, ושחיטת הפסח הוא בי"ד אחר חצות. ומה היא ההשבתה האמורה בתורה שיבטל החמץ בלבו ויחשב כעפר כל חמץ שיש ברשותו וכדבר שאין בו צורך כלל ואז אינו עובר עליו. אלא שהחכמים הצריכו להוציאו מכל גבולו לפי שאדם רגיל בו כל השנה וחששו אחר שהוא הכרחי לחיי האדם שיבוא לאכלו. והצריכוהו לבדוק אחריו בליל י"ד בחורים ובסדקים ובכל המקומות שדרכו להשתמש בו חמץ ולאור הנר מפני שבלילה כל העם מצויים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. אין לו להאדם להתחיל בשום מלאכה ולא לאכול ואפילו ללמוד עד שיבדוק. ומצוה מן המובחר שיבדוק בעל הבית שיהיו המצות חביבות עליו. וקודם בדיקה יברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על בעור חמץ. ואין לברך שהחיינו שהבדיקה היא לצורך המועד ועל זמן המועד אנו סומכין. אחר שיברך אין לו לדבר עד שיתחיל לבדוק ומשם ואילך יכול לדבר כאדם המדבר בתוך סעודתו או כאדם שישב בסוכה וברך שיכול לדבר. והנכון ליזהר שלא יעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור הבדיקה. ואם בעל הבית אינו יכול לילך ולבדוק בכל הבתים כשיברך יעמיד אצלו מבני הבית וילכו כל אחד לבדוק במקומו על סמך הברכה שברך שהרי עשרה שעושין מצוה אחת אחד מברך לכלם. אין בודקין לא לאור הלבנה ולא לאור החמה כגון שלא בדק בליל י"ד וצריך לבדוק ביום אלא בודק לאור הנר אבל אכסדרה שאורה גדול נבדקת לאורה וכן בכל מקום שאורו גדול ומאיר שם. אין בודקין לאור האבוקה שאינו יכול להכניסה בחורים ועוד שמא ישרוף הבית ויהיה לבו טרוד ולא יבדוק יפה ויש נוהגין שלא לבדוק אלא בנר של שעוה ולא בנר של חלב שמא יטיף על הכלים ולא בנר של שמן שמא יטיף על בגדיו וגם אינו יכול להכניסו בחורים ובסדקים. כל מקומות שמסתפקין בהם צריכין בדיקה. וכל חורי הבית וכיוצא בהם שאינן לא גבוהין הרבה ולא נמוכין הרבה כגון פחות משלשה טפחים צריכין בדיקה. בתי כנסיות ובתי מדרשות שרגילין התינוקות לאכול שם צריכין כבוד ובדיקה. אחר שבדק אם מצא חמץ יניחנו בצנעה שלא יצטרך לבדוק אחריו מחר כל הבית שנית אבל אם אינו יודע אם חסר ממנו אין חוששין שמא גררה חולדה להצריכו בדיקה. כפה עליו כלי ולא מצאו אין צריך בדיקה אחרת כיון שאי אפשר לחולדה ליטלו ודאי בן אדם לקחו משם. אחר הבדיקה צריך לבטל ולומר כל חמץ שיש ברשותי שלא ראיתיו ולא בערתיו יהא בטל וחשוב כעפר. ומנהג טוב לבטלו פעם שנית בסוף שעה חמישית של יום ד' לפי שקונין לפעמים פת בשחרית גם הפת ששייר בלילה לאכלו שחרית לא כוון לבטלו. שלוחו של אדם יכול לבטלו. לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד. לא בדק ביום י"ד יבדוק בתוך המועד. לא בדק בתוך המועד יבדוק אחר המועד שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח. ועל בדיקה שלאחר הפסח לא יברך. המפרש בים ויוצא בשיירא ואינו מניח בביתו מי שיבדוק ואין דעתו לחזור בתוך הפסח אם נסיעתו שלשים יום לפני הפסח אין צריך לבער וכשיגיע הפסח יבטלנו בלבו בלא ברכה ואם נסע בתוך שלשים יום צריך לבער. וכן הדין בעשה ביתו אוצר ואין דעתו לפנותו. כנעני שהפקיד חמצו אצל ישראל אם חייב באחריותו או שהכנעני אלם וכופה אותו לשלם חייב לבער. ואם אינו חייב באחריותו אינו חייב לבער אבל עושה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. כנעני שנכנס בביתו של ישראל וחמץ בידו אינו זקוק להוציאו ובלבד שלא יקבל עליו אחריות ואם יחד לו מקום אפילו קבל עליו אחריות אינו חייב לבער. ואם ישראל הפקיד חמצו אצל ישראל או כנעני אפילו קבל עליו הנפקד אחריות המפקיד חייב לבערו. מי שהלוה את ישראל על חמצו ואמר לו מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך בזמן שקבע לו והגיע הזמן ולא פרעו אינו חייב לבער שהרי הוא של הכנעני למפרע אחר שלא פרעו. כי על החמץ קבעו. ונשק עליו תקעו. בראשו נגעו.
